נגד תועבת דעת האצילות של ספר הזוהר ושל כל הקבלה המזויפת שנוצרה בעקבותיה

 

צום גדליה תשע"ד באר שבע

 

בבית הכנסת הופתעתי לרעה כשהרב, איש טוב ולמדן ועמוק בהלכה ובתלמוד, הביע בכוונות לפני תקיעות שופר ביום הראשון של ראש השנה את המילים "וככל הכוונות של משה רבינו, וככל הכוונות של רשב"י".

עד היכן הגעתם בטעות כזאת בני ישראל?! אתם משבשים את כל התורה ולא יודעים. ואף על פי שנסלח לכל העם בשגגה בדבר שנעלם מעיני העדה, הדבר כואב ומכאיב מאוד. עד כדי כך נפלתם שמשווים אתם כוונות משה בתורת הנגלה, ורשב"י בתורת הנסתר של ספר הזוהר ושל כל הקבלה שבאה אחריה, ה" יצילנו?! אי אפשר לסבול את הדבר הזה, ואין לי אלא לחזור על האמת כדי להרוות את הצימאון. חס וחלילה ושלום, רבי שמעון בן יוחאי לא כתב ולא ראה ולא חלם כלום מהספר הפסול הזה ששמו ספר הזוהר. הספר ההוא נכתב לפני כ-750 שנה על ידי משה די ליאון בספרד ובדה את יחוסו לרשב"י.

איתכם אני מדבר, בני ישראל, שעוד יש לכם שכל חופשי ומשוחרר מכל הטעות הזאת הנוראה, שעוד לא נתקלתם בעוון קץ אחרית הימים הזה. יש עדות לכל מה שאני אומר בדבר הזה. הפשיטו את שכלכם מהסיבוך והשכילו שהתורה לא בשמים היא ולא מעבר לים היא. רבי שמעון בן יוחאי לא עלה השמימה להוריד תורת נסתר. הנגלות לנו ולבנינו והנסתרות לה" אלהינו. ומה שמתקיימים סודות אמיתיים ביד הצדיקים הנסתרים האמיתיים, לא בספרים הם כתובים, שהרי אסור לכתוב אתם וכל כתיבה בהם הייתה רק מבלבלת את המוחות וגורמת לטעויות גרועות ועבודה זרה.

ראו מה שקרה: כתוב בספר שמיחסים אותו לאברהם אבינו וקוראים לו ספר היצירה, (וגם זה אינו כן[1]) אבל מכל מקום כתוב שם "עשר ספירות בלי מה". והמפרשים מסבירים "בלי מה" דהיינו "בלי מהות" וגם "בלום פיך מלדבר בהם". והוא נכון ולא נאמר כאן בשום צד "עשר ספירות נאצלות" אלא יצירתו של משה די ליאון היא, במאה היב' או היג', שבדה ממוחו את שיטת האצילות וחיבר את כל ספר הזוהר על פי ההמצאה האלילית הזו, ובלבל את מוחות דורות אחרית הימים. כי מתקיים עניין של עשר ספירות בלי מה ושהעניין שלהם ידוע ליחידי סגולה, אבל אסור לדבר בהם או להשתדל "לפתוח" אותם, כי הם בלי שום מהות שיכולים לדבר בהם, ובכן בלום פיך, זהו דבר עשר הספירות ותו לא. ואם מדובר על עשרה "עולמות" מיוחדים ונסתרים, איך שיהיה הם בגדר נבראים ולא נאצלים מהאין סוף, חלילה וחס.

המונח הזה "אין סוף" לא של התורה הקדושה הוא ולא מהמשנה או התלמוד או הפוסקים. אינה לשון נכונה שיכולים להשתמש בה, כי עצם משמעותו הוא שלילי. אין לו סוף אז מה נעשה בו? כלום. ומה שייכותו איתנו? אין, כדת אריסטו! מביא לכיפרות המונח הזה, בדיוק כמו שהיה בדור אנוש, אמרו שהאל שברא ועשה את הכל למעלה מכל עניין הוא ואי אפשר לראותו, ולכן מה יש לו שייכות לבני אדם ואיך יפנו אליו והם בעלי גוף גשמי וצריכים לראות דבר בכדי לעבוד אותו. כן חכמיה של אותה התקופה שהיו גם בעלי ידע רחב מאוד בדברי הכוכבים הגיעו לנימוקי היגיון שדווקא בגלל שהבורא עצמו נמצא למעלה, הוא ברא בשבילנו את הכוכבים שהם השרים שלו המושלים בעולם, ואותם יכולים לראות ולהכיר בסוגי הפולחן השייכים להם, ולכן צריכים לעבוד אותם. התחילו להוסיף את השם "אל" לכוכבים "ואז הוחל לקרוא בשם ה"".

והוא שורש עבודה זרה שמחשיבים את ה" למעלה מכל עניין באופן שאי אפשר לעבוד אותו ומחפשים "סיבות" ממנו, שהם למטה מעצמותו, בכדי למצוא מה לעבוד. הוא שורש גם בדור הפלגה כמו שאמרו חכמי ישראל מהקבלה העתיקה שבעל פה בנוגע למילים "ונסעו מקדם": נסעו מקדמונו של עולם. שהתרחקו מעצם הבורא להידבק בנבראים יותר נמוכים וכו'.

והנה עצם טעות שיטת האצילות של ספר הזוהר הוא עון אבות זה, שקראו אותו אין סוף, ולאין סוף אין שייכות בשום אופן לנבראים, ולכן, המציאו את השקר ואמרו שהוא, האין סוף, בכדי לעשות מקום לעולמות שלמטה ממנו, צמצם את עצמו בצימצומים רבים עד אין מספר, בצימצום אחרי צימצום עד שמכח הצימצומים האציל אצילויות עד אין מספר, וכולן אצילויות ממנו ועוד לא בדרגת נבראים, ולכן הן אצילויות אלוהיות, שכולן בדרגת אלהות ומיוחדות עם האין סוף. זאת היא, רבותיי, שיטת יצרא דעבודה זרה באחרית הימים, והצליח בעונות הרבים לשכנע את הרבנים ולומדי התורה שכן הוא, והאמינו בטפשות שאין מילים לתאר דרגתה, שכל זה יצא מפי רבי שמעון בן יוחאי, חס וחלילה.

הסתכלו בפשטות, רבותיי, וראו שאין זה בכלל מאמונתנו. אנחנו בני ישראל לא מאמינים באצילות האלוהות ובפרצופים של אדם קדמאה, ואריך אנפין, אבא, אמא, זעיר אננפין ונוקביה, שלפי דעתם כולם אלוהות נאצלת. אין זו תורת משה רבנו שאמר קרוב הוא לכם בפיך ובלבבך לעשותו. לא בשמים היא תורתנו ולא מעבר לים, חוקים ומשפטים, חכמה ובינת דברים, מוסר ופחד מהעונות. וה" אמר "תמים תהיה עם ה" אלהיך". והמשנה אמרה "כל המסתכל בארבעה דברים, ראוי לו כאילו לא בא לעולם, מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, ומה לאחור" וכו'. והם עשו את ההפך מכל זה. לבודהיסטים ישנם אצילויות הבודהא אבל אנחנו בני ישראל לא בודהיסטים!

מי ומי בשכל ישר יגיד על הבורא ישתבח שהוא צמצם את עצמו, מי יעז להגיד דבר שכזה! על מי מדברים ועל מה מדברים? וכי השכל האנושי יכול להשיג מהו שהבורא עשה או לא עשה בבריאתו את בריאותיו? איזה בן אדם ישר יכול לטעון שה" צמצם את עצמו? האם השכל האנושי יכול להשיג משהו ממי שברא מיליארדים של כוכבים ולכולם שמות קרא וברואים עד אין מספר ומכיר את כולם? איזה שכל של טפשות וכסילות ואווילות יחשוב לומר שהוא צמצם את עצמו! אומרים מילים ולא שומעים מה אומרים. כל ספר הזוהר הוא כזה וכל הקבלה המזויפת שיצאה ממנו, אומרים מילים ומתפעלים על ההבל ועל הריק ולא מבינים מה שאומרים, ומקבלים מה שקיבלו מאחרים שכבר נפלו לפח ושוב אין הבחנה. האמונה שקיבלנו מאברהם אבינו וממשה רבנו בתורה ומהנביאים ומהחכמים אין לה שום דבר מכל הדברים האלה, וכל הספרים ההם חייבים שריפה, כי מלאים בשקר ובעבודה זרה, היא שגגה נוראה שנפלו בה עיני העדה באחרית הימים וצריכים להיטהר מהעון הזה לפני שתוכל הגאולה השלמה לשכון בעולם.

ומכל מקום ה" ברוך הוא סלחן, כי בשגגה נעשתה הטעות הנוראה הזאת. ובתמימות רבנים גדולים ואשר דרכיהם בקודש, כמו הרב חיים וויטל והגאון מווילנא והרבה מאוד גדולי תורה של ארבע מאות השנים האחרונות, בתמימות חשבו לאמת שדברי ספר הזוהר מהתנא הקדוש רבי שמעון בן יוחאי, ושוב לא הבחינו בכל מה שקשור בדברים באמת, ונפלו לעוון עץ הדעת טוב ורע מרוב הטעם והיופי והשכל שלו ואכלו את הרע בחושבם שהוא טוב. ונפלו בעוון דור אנוש לחשוב שהיות האין סוף למעלה מכל דבר הצטרך לצמצם את עצמו ולהאציל מעצמו פרצופים על פניו ומבלי דעת שמו פרצופים על פניו והוא שהזהיר ה" לא יהיו לך אלהים אחרים על פני, ולא הרגישו בעניין. ומה למילים "על פני"? והיה מספיק לומר "לא יהיו לך אלהים אחרים". אך הדיבר השני מוכרח להגיע אל העבודה זרה הכי מתוחכמת שיכולה להתקיים, אלו הפרצופים הנאצלים של דוקטרינת האצילות של ספר הזוהר.

וכן נסעו מקדם, ולא רצו לעבוד את ה" בעצמו, אלא בדברים יותר קרובים להם לפי דעתם המעוקמת בענייני הפרצופים הנאצלים ועשר הספירות הנאצלות בחושבם שהם השורשים של הדברים הנבראים שלמטה. ושכחו שהשכל האנושי לא משיג ממש את הבריאה יש מאין, ורק באמונה פשוטה מאמינים בה. ומה ישיג השכל האנושי בדברים שלפי דעתם למעלה מדרגת הבריאה יש מאין! טעות גדולה היא ואסור להשתדל לעלות על עניין הבריאה יש מאין ולהמציא דברים שלא נבראו ולא נאלצו ולא היו, וירחם ה" על עמו ישראל שמרוב שכלו הגדול נפל בעוון הכי גדול בשכל הכי פסול ומעוקם והמציא את חכמת האצילות שאינה חכמה כי אם תהפוכות.

הרי תקופת אחרית הימים לישראל היא של ארבע מאות שנה והשואה היא סוף אחרית הימים לישראל. והוא מארבע מאות שנה שספר הזוהר וכל הקבלה המזויפת נכנסו למחנות עם ישראל ועשו חיל בירושלים והוסיף עוז וכח במקובלי צפת ואחר כך נכנסו לכל מחנות החסידים, שנאחזו בסבך מבלי להבחין בסיבוכו. ספר הזוהר נתקבל בטעות כספר קדוש וכאילו התורה מגלה את החלק הנגלה והזוהר מגלה את החלק הנסתר של התורה, ובאמת כולו שקר וכזב וכל שיטת האצילות מנוגדת לעצם אמונת התורה וכל המסורת. ורק הרב הפטיש יחיה אבן שלמה אלקאפח מצנעא, תימן, בספרו "מלחמות השם" הסביר בטוב טעם מכל צד ובכל נימוק מן תורה ומהתלמוד ומהפוסקים את כל האיסור על דוקטרינת האצילות, ולא שמעו לו ומקובלי ירושלים החרימו ב-1931 את ספרו ולא התפרסם.

אחר כך בדורות הבאים יובן בבהירות ממשית כל מה שמוסבר כאן וכל מי שיתעמק בדברים יראה את עובי העבודה הזרה הנמצאת בדבר האצילות ואיך שעוון זה מזייף ומשבש ומהפך לגמרי את אמונת התורה ותמים תהיה עם ה" אלהיך.

ויש עוד טעם בעוון קץ אחרית הימים, והוא עניין גדול בתורה שלא יכול היה להשתלם בהבנתו עד שלא יצא עוון קץ, והוא שדעת האצילות הייתה בהשגתם של הערב רב וגרמה לעגל הזהב. וגם כאן העוון בעבודה זרה דק ומתוחכם הוא מאוד, ואהרן לא הבין מה מאחוריו, ועד הסוף נדמה לו שהיה אפשר לכלול את עגל הזהב שיצא בעבודת ה", באומרו "חג לה" מחר". ובמקום אחר הסברנו מה הייתה מחשבת האצילות של הערב רב גם כלפי משה שהחשיבוהו לנאצל אלוהי, וכשלא חזר חשבו שנלקח ועלה למאצילו וכו'. ועוד הסברנו את טעמו של משה בשבירת הלוחות. בקיצור נמרץ נאמר שלולא שיבר את הלוחות שהיו כתובים באצבע אלהים היו מחשיבים את הלוחות והכתב בהם לאצילות האלוהות, ולכן משה רבנו שיבר אותם בכדי לשלול את השורש של העוון הזה לדורות הבאים. והוסבר גם שמחשבת הערב רב נשתרעה ממצרים שהיו רגילים במחשבת תשעה אלילים ופרעה העשירי מלכות עולם. ולא היו מחשיבים את "אתום", אשר לפי התיאולוגיה שלהם היה האלוה הראשון שהוציא או האציל את שאר האלים, אבל לא היה במניין מפני שנחשב למעלה מכל עבודה.

העיקר הוא שמשה רבנו, עליו השלום, היה יודע את הדעה שלהם האצילותית מפני שהוא למד בבית ספר חרטומי מצרים, אבל אהרן הכוהן הגדול לא הבין את דעותיהם מאחר וחי תמיד בארץ גושן. ומכל מקום אף על פי שאהרן גרם לחטאה גדולה, הוא בעצמו בתמימותו עשה וחשב שישנה דרך שהעגל ייחשב לדבר שיכול היה להיות חלק בעבודת ה" ולכן הכריז "חג לה" מחר". וחשוב הדבר הזה באחרית הימים, כי כן היא הטעות הנוראה שנפלו בה הרבנים ובתמימות ליבם קידשו את ספר הזוהר וחשבו אותו לתורת הנסתר של היהדות, חס וחלילה ושלום, ולא כיוונו לעבודה זרה, הרי אם אהרן היה עובד עבודה זרה בעגל היה מפסיד את זכותו להיות כוהן גדול אחר כך, אלא בשגגה ובתמימות חשב מה שחשב. והוא עוון הרבנים של ארבע מאות שנות אחרית הימים שנמשכו אחרי כן עד לימינו אלו, ובסוף כל הטעות הזאת צריכה התבהרות והבנה ברורה וטהרה גמורה ושריפה עד שישראל יסיר את כל אלהי הנכר מקרבו ויוכל להגיע אל בית אל, אמן וכן יהי רצון. אז תתברר גם כן כוונת משה רבנו בשבירת הלוחות ויחזור כל ישראל לאמונה הפשוטה של תמים תהיה עם ה" אלהיך. אמן וכן יהי רצון.

צום גדליה תשע"ד

פרץ גרין