Home
מלחמות ה
מפתחות הספר
בו עורך מאמרי רז"ל נגד דברי הזהר והמקובלים
ועצומים כל הרוגיה
אל תפנו אל האלילים ואלהי, אם אתה פונה אליהם סופך לעשותם אלוהות
מלך ב"ו מולך יש לו אב וכו'
לשון הרמב"ם ואלו שאין להם חלק לעה"ב
העובד ע"ז מאהבה ומיראה ופלוגתא דאביי ורבא בה
משתחוה ומזבח ומקטר לאדם לכבוד
לשון תשועת ישראל לרבי מנשה
שאין לסור מקבלת רבותינו ז"ל בעלי המשנה והתלמוד
אין להאמין לשום מחבר שיחדש לנו שום דבר באמונה בשם אליהו או עתיק
חוב גמור על כל איש ישראל לדעת את ה' כפי קבלת רז"ל ושהאדם עלול לטעות
גם סנהדרי גדולה אפשר שיטעו בהוראה ועל זה נוסדה מסכת הוריות
הקבלה החדשה רחוקה מאוד מדרך תוה"ק באמונת ידיעת השי"ת ואחדותו
המקובלים החדשים מספרי לה"ר ומוציאי דבה רעה לכל מי שלא יעבוד יראתם
דברי המקובל בעל היכל הברכה בעונש מבזה חבירו ומספר עליו לשון הרע
דברי רז"ל בעיניו המשיב על דברינו בטענות שאין בהן ממש
ויכוח לחכם בעיניו המשיב על דברינו בטענות שאין בהן ממש
תשובה לדבריו שאמר שהקבלה החדשה ה"ל למשנה מסיני
דברי האומר אע"פ שהאמת אתכם מה לכם להגיד לתלמידים האמת, כאחד מארבעה בנים האומר מה העבודה הזאת לם
מאמר רז"ל כל מתניתא דלא מיתניא בי ר' חייא ור' אושעיא ודברי הרס"ג בב"י קדמון
דברי הלמד מדברי הרס"ג ודברי ר"ת הובא בספר רביד הזהב
דברי הרב הגדול מההש"ל הובאו בס' רביד הזהב שאין להחמיר כבדרי המקובלים נגד התלמוד והוי כמו מינות
הסכמת הפוסקים שאין לחוש לדברי הקבלה החשה נגד פוסק אחד
תשובת האומר מי נתן לך רשות לדרוש וכו' ודברי רז"ל איזהו רשע ערום וכו'
ראיות חזקות שה' אלהינו הוא הסבה הראשונה ולא זעיר אנפין
הקבלה הלזו חדשה היא בארץ התימן לא שערוה קדמונינו כמ"ש מהר"י צאהרי
עיקר תת"ת לידע ולהבין בה ודברי רז"ל אגרא דשמעתא וכו'
במי אתה מוצא מלחמתה של תורה
דברי חכמים כדרבונות וכו'
לשון הזהר שמבאר כמה עלות באלהות ולכל עלה קורא לה בשם קב"ה
דברי הזהר שהאומר ראו עתה כי אני אני הוא. הוא א"ק והאומר יהי רקיע וכו'
הוא אבא, והאומר נעשה אדם היא אימא
לשון המשנה והברייתא לפיכך נברא אדם יחידי
כל מקום שפקדו המינים תשובתן בצדן
דברי הזהר שאמר בראשית הוא אבא וכו' ושמים וארץ הם זו"ן
למה שינו ע"ב זקינים לתלמי, ודברי רז"ל שאל ר"י את ר"ע אתה ששמשת
דברי הזהר על ה' מלך וכו' ועל היש ה' בקרבנו אם אין
בפרשת קרבנות לא נאמר אל ולא אלהים אלא לה' שלא ליתן פ"פ ודברי רמב"ם
דברי הזהר מה שמו ומה שם בנו, שהעבודה לז"א ודברי הילקוט נגדו
לשון זהר וירא את ה' אלהיך תירה פירש עד שבא ר"ע וכו' לרבות ת"ח
דברי ס' הברית ושאר מקובלים שז"א הוא אלהינו והוא הקב"ה המורגל בכל ישראל
בעניו הנז"ל וחרדה גדולה על רבוי האלוהות
דברי ב"ר והילקוט לכל יש תולדות, וכל מי שיש לו תולדות מת ובולה
במשנת חסידים רבותינו שהם או"א נשתעבדו לפרעה ומצרים שהם הסט"א, וא"א נאלם והצילם. ודברי הגמרא כשעלה משה לקבל תורה ותשובתו למה"ש
האומר מודים מודים שמע שמע אמת אמת וכיוצא משתקים אותו
אזהרת בעל העיקרים שלא ללמוד זהר וספרי קבלה
דברי רז"ל יכול ישראל אדם קודם שנברא העולם. ומעשה דר"א דא"ל ר"י תא
ואגמרך מעשה מרכבה
דברי מהרש"א שהקבלה החדשה היא למעלה ממעשה מרכבה
ובזה שגגו המקובלים לדרוש במה למעלה מה למטה מה לפנים וכו'
דברי הרח"ו בע"ח. ודברי עז לאלהים
דברי רמב"ם במורה נבוכים נגד הרח"ו
אימתי נבראו המלאכים ודברי רס"ג והסמ"ג והילקוט נגד הקבלה החדשה
מלך ב"ו מתקלס במדינה וגדולי המדינה מתקלסים עמו. אבל הקב"ה וכו'
לדברי הזהר כל הפרצופים מתקלסים עמו
דברי מלמד התלמידים הביאה בעל המאור שהמלאכים נבראו קודם
בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת וספר יחזקאל
אזהרת רז"ל שהקפידו על כל מלתא דנפיק מינה להאמין בשתי רשויות ולא יועילו אמרו וכלא חד
לשון הרמב"ם במורה נבוכים פרק נ' לראשון
דברי הרח"ו בע"ח שמצייר מהותו ית' ואיכותו ועשה בו שנוים רבים במה עולמות ועגולים ויושר
ונתן הרח"ו שיעורים וקצב לפרצופים
גוף הספירות ומלבושן ונשמתן, הכל מעצם הא"ס גם העגולים גם היושר וכ"כ שושן סודות
האצילות כולו אורות וכלים ואפילו לבושיו כולם אלהות גמור
אבל בי"ע מהרוח שלהם ולמטה אינם בכלל אלהות גמור
הקבלה החדשה רבת האלוהות יותר מאמונת העכו"ם
לשון מהרח"ו שכמה מיני א"ס, וכל עבודתינו להמשיך השפע מא"ס
הגנוז בכתר ולא מא"ס המקיף
דברי כסא אליהו וספר הברית שאין כוונת הברכות והתפלה לעצמות אדון יחיד חלילה, כי הוא מרומם וכו'
דברי הרא"ש במס' חולין כל תוספתא שלא נתפשטה רק אחר סידור הגמרא
לשון ר' חטר מקדמונינו בפי' העיקר הב', וג' אמונות חיצוניות
לשון הזהר בפרשת ואתחנן כד' החיצונים
משנת הכל צפוי, שהשי"ת יודע מה שיהיה קודם שיהיה
שגגת המקובלים שאמרו שאפשר לאדם לעשות היפך ידיעתו ית'
למעלה באצילות אין מקפידים על מעשה בני אדם כטוב כחוטא
בענין הנז"ל ודברי הרש"ב על לשון האדרא שהממשלה והעבודה לז"א
לשון ז"ח שרשב"י לא חפץ לידון לפי ד"א כי אם לפני עתיקא קדישא שכל הנדון לפניו יצא זכאי בדינו כחפצו
משנה באבות שהוא אל, הוא הבורא וכו'
על האמונות הזרות הללו אמר ר"ת ן' יחיא שהמקובלים הורסים פנות התורה
דברי מחברת קדש וחמ"י שלא לומר יגדל אלהים חי
לשון ספר הברית שאין אמונתינו כאמונת הישמעאלים ביחוד השי"ת ושז"א הוא העילה המושגת והוא שנגלה בסיני
האור המתפשט למטה כל מה שמתרחק ויורד מתעבה וקונה עביות וגשמות
דברי עז לאלהים שהעבודה אינה לת"ת שהוא ז"א אלא למלכא קדיש ד"ק
דברי ספר הברית שהמאמין ביחוד השי"ת כד, אנשי כנה"ג ורז"ל והגאונים יצא מן הכלל ומחה ה' את שמו
האר"י וחמ"י לא הקפידו אלא על ד' בתים הראשונים שביגדל שלא לאמרן
האר"י היה אומר אדון עולם אשר מלך, במקום יגדל
דברי יושר לבב דע את אלהי אביך כולל ה' פרצופין ועבדהו לז"א אף שהוא נברא, ולשון האדרא, חייהו לז"א
אלו שמו אל לבם דברי רז"ל בב"ר כל שיש לו תולדות וכו' לא עבדו לנברא
לשון מדרש הגדול וב"ר בענין אברהם אבינו
דברי הרמב"ם להשוות סברת רבי יוחנן וריד לקיש
ע"י הס' החיצון הזהר הבא לנו מיד עכו"ם נשתנית אמונתינו
לשון הרקח מסכים לדעת תורה
מדברי הרקח מוכח שהקבלה החדשה רחוקה מדרך האמת ומינות גמורה
בימי הבינים האמינו בקבלה החדשה שהיא מרשב"י התנא ולא הרגישו בסתירה
סדר השתלשלות הפרצופים
דברי המקובלים החדשים מתנגדים לרז"ל בב"ר ושמות רבה וילקוט וירוש' שבת
דברי הרקח אלו הן המינים וכו'
לשון הסמ"ג לאוין שלא לעלות במחשבה שיש שם אלוה זולתי ה' אלהינו
לשון הרמב"ם בהלכות ע"ז
אע"פ שקורא לאלילים בשם ה'
אפילו להעלות על דעתו שיש אלוה אחר חוץ ממנו ה"ז מין
אמונת הפילסוף מחבר הזהר ושאר מקובלים מכוונת מאד למחשבת דור אנוש
לשון הגמרא בסנהדרין וסוכה כל המשתף שם שמים ודבר אחר אפי' במחשבה
דברי הגמרא במנחות מצור ועד קרתני וכו' ופירש מהרש"א
דברי הזהר היא דעת העכו"ם אשר מצור כלפי מערב וכו'
דברים הנאמרים בזהר בעינייני האלהות לא מרשב"י התנא וחביריו נאמרו
משנה וגמרא זבחים לשם ו' דברים הזבח זובח ולא קחשיב לשם יחוד וכו'
לשון הסמ"ג עשיין סי' א'
בענין הנז' וביאורו
לשון הר"מ בעל הנדרים והמפרש
פליאה על הר"מ והר"א המפרש כי הדבר הפשוט במקרא ומפורסם לא ידברו בו חכמים כמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה
ועוד שמתוך תשובתם שהשיבו למינים יש בהם די לברר אמיתת היחוד
אם נעמיק חקר בתרגום אונקלוס על התורה ותר' יב"ע בנביאים נראה אור בהיר באמתת יחוד השי"ת
המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי
לשון מדרש הגדול בפי' תוס זו על ויראו את אלהי ישראל, ופי' ר"ן והערוך
הזהר והמקובלים נמשכו אחר דעת השלישים כמובן מדברי עז לאלהים
לשון הירושלמי ושמות רבה חותמו של הקב"ה אמת, אני ראשון ואני אחרון שלא קבלתי מלכותי מאחר וכו'
רז"ל הרחיקו את אמונת השלוש כע"ז אע"פ שאומרים השלשה אחד
דברי בעל הגדרים בשורש אחד וביאור דבריו
המקובלים משקרים לומר לנשמה הם עובדים ועובדים גם הגוף
הפילסוף הרמאי מחבר הזהר דבק בדעת השונים והשלישים וקבר ספרו בקרקע כדי לישנו כדי לרמות בו
עשה כוונת המצות לקשט הנשים שכינתא עלאה ושכינתא תתאה למצוא חן בעיני בעליהן
דברי רז"ל המחבבין את המשנה וקורין לה מסתורין של הקב"ה ובכנויי שבח ותהלה בכמה מקומות בתלמוד ומדרש רבה ותנחומא וירושלמי וילקוט
מדברי כולם למדנו שהזהר איננו מרשב"י התנא כי אם מפילסוף רמאי המאמין בדעות הכשדים והמלדיים הקדמונים
דברי הפילסוף מחבר הזהר המבזה את המשנה והתלמוד ומשבח חבורו וניחא ליה בהפקירא
וקורא למשנה בכמה כינויים של זלזול ופחיתות ושמשה רבינו התורה את חטאתו שנתן לנו את המשנה, ובעבורה נקבר בארץ טמאה
כל כוונת מחבר הזהר לשכח המשנה והתלמוד ומדמה הנושאים ונותנים בהם לכלבין דצווחין הב הב! חף חף
בענין הנז"ל ודברי רז"ל משל לשתי נשים אחת קלקלה ואחת אכלה פני שביעית, וכו' ותלו פני שביעית וכו'
לשון מדרש הגדול וגם מעכה אם אמא אשר עשתה מפלצת מפליא ליצנות
לשון הזהר שקורא למפלצת שער השמים וכו'
דברי הילקוט ומדרש הגדול יזבחו לשדים אול עובדין לחמה ועו' אלא עובדים לדבר שאין אוה"ע מכירים וכו', ודברי רלב"ג שעובדים לדמיונות
לדברי המקובלים שה' פרצופים ם אחד למה נתפלל לחלק א' מה' מאלהים השלם
גם הם חלוקים למי נתפלל זה אומר לת"ת וזה אומר למלכא קדישת ד"ק
כבר הוזהרנו בתורה שלא לשמוע אל נביא המתנבא לעבוד ע"ז אע"פ שאמר בשם ה' או בשם עתיקא קדישא
לפי דבריו שכלא חד ולא מתפרשין איך נפרד עתיק ובא לבדו לבית מדרשו, ואיך נפרדה אימא מאבא כשחטא אדה"ר
טענת הראב"ע על מאמיני השלוש
למה לא הגידו רז"ל שרשב"י היה נביא ואמר שהעבודה לכן האלהים
למה בכה רשב"י ואמר שפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך ג"פ, אני אף לאפ"א
לשון הירושלמי שאלו המינים את רבי שמלאי כמה אלוהות בראו את העולם
מאמר רז"ל בשבת כשעלה משח למרום אמרו מלאכי השרת מה לילוד אשה בינינו תשובתו להם
נבואתו בשם עתיק ואליהו שקר שלא יצוה השי"ת לעבוד זולתו
נקראת ע"ז אלהים אחרים שאין להם קיום מעצמן רק ע"י אחרים ולשון מדרש רבה והילקוט
אלו נקראו בשמו של הקב"ה היה בהן צורך
שאין מציאות אל אחר בעולם כלל
בכל האחדים שבעולם אין אחד אמתי אלא הוא ית'
אזהרת תוה"ק מלחשוב בו ית' שום דמות וצורה, ונשמרתם מאוד וכו'
שגיאת המקובלים החדשים לפרש הכתובין כצורתן נעשה אדם בצלמינו
המקובלים החדשים שגגו לתת תבנית ותמונה לשי"ת ועשו בו כמה שינוים
פרצופים רבים בראו בדמיונם לשי"ת
המקובלים חילקו הא"ס בכל פרצופי אבי"ע ומקבלים עליהם אלהות כולם
המקובלים מסתירים ומכסים אמונתם כדי להטעות רבים
דברי ר"י אלבו בס' העיקרים
העיקר הראשון והשני מי"ג עיקרים ולשון חידושי גאונים נגד המקובלים
מערכת וסדר האלהות של המקובלים
לשון מד' רבה פר' ואתחנן מי לי בשמים חוץ מכבודך שלא שתפתי אלוה אחר
כל מה שבראתי בראתי זוגות וכו' אבל כבודי אחד ומיוחד וכו'
לשון מד' רבה ירא את בני ומלך עם שונים אל תתערב עם האומרים שנים
לשון הילקוט יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו וכו'
המקובלים מאמינים במציאות אלהים קדושים ובמציאות אלהים אחרים טמאים ולפעמים שולטים הטמאים בקדושים ומשתעבדים בהם
תשלום דברי מהרש"ל וביאור דבריו ותמיה על הש"ך והדמש"א שמעלם מהם
המקובלים מנסכים בליל פסח מכוסם לקליפ' הנק' ארור כדי לתקן המלכות
המקפידי' לחלוץ התפלין קודם מוסף ר"ח
דעת המקובלים שלא לומר בס' קדושה איה מקום כבודו אלא במוסף שבת שאז נעתק זו"ן לעלות וכו' אבל בכל יום אין לאמרו כי משרתיו יודעים מקומו
דברי הרב אהל יעקב על ענין הנז'
לא יפה עשו בימי הבינים ששינו כמה דברים בנוסח התפלות ועשיית המצות על פי הקבלה החדשה ועזבו מנהג אבותם
העיקר הג' מי"ג עיקרים ולשון הרמב"ם בפ"א מיסודי התורה
לשון הרס"ג בפי' דניאל בכ"ד גדול, ודברי המקובלים נגדם
העיקר הרביעי הקדמות, ואל תשמע להמטעה האומר שאין לעשות עיקרים לתורה שכל מצוה עיקר וכו' כי לא מחכמה אמר, ובאין מבין בעיקרים דבר
העיקר הה' שאין לעבוד רק לאלהינו הראשון לכל הנמצאים ולא לז"א סבה אחרונה
המקובלים כינו לאליל שעובדים אותו בשם מגונה מאוד שעיר אנפין שעניינו התארים שהודיע הקב"ה למשה ולבני ישראל עלילותיו אחום וחנון ארך אפים וכו'
וכן כנוהו כל הנביאים ופירושי המפרשים
בענין הנז"ל ושתאר קצר אפים הוא תאר אולת וכסילות
עליהם אמר אליהו בן ברכאל, האמר למלל בליעל וכו'
יותר על זה יחסו ליראתם לזעיר אנפין החוש הפחות והמגונה שבחמשה חושים, ולשון הרמב"ם במורה נבוכים ודברי רבי יהודה הלוי
לשון הרמב"ם במורה נבוכים ודברי רבי יהודה ודברי הרס"ג
בענין הנז"ל ודברי הילקוט
לשון הירושלמי ומדרש רבה תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיקו של עולם עתק
המתכבד בקלון חבירו אין לו לעה"ב, בכבוד המקום עאכ"ו
רז"ל כינו לעסקי השתמיש קלון
הפיטן העיז פניו לשורר לחבק לה בעלה וכו'
חלילה לרז"ל שיקראו לה' אלהינו בשם קצר אפים ויספרו עליו ענייני משגל
לשון הילקוט ואספרה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש
משכילי חכמינו המאמינים בדרכי הקבלה החדשה ועדות הר"י צאהרי
לשון שם הגדולים איך יצא ספר הזהר
בב"ר ויראו בני האלהים ואת בנות האדם, בני דיינא רשב"י הוה מקלל מאן דקרי להון בני אלהיא נגד הזהר
דברי הרס"ג בענין הנז'
לשון מהר"י צאהרי בענין יחוד השי"ת והערה על דבריו
חילופי דעות במציאות ספר הזהר והערות על דבריהם
דבר ע"י עמדין בספר מטפחת ספרים
לשון הירושלמי כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה
דברי הרב נחלת יוסף שז"א נגלה בהר סיני ואמר אנכי ה' אלהיך וכו'
דברי רז"ל במדרש רבה עומדים נגד הקבלה החדשה ודברי הקבלה גם כן סותרים זה את זה
דברי סוד ישרים המכחיש מוכחשים
לפי דברי סוד ישרים לא הרוחנו מאומה בידיעת הצמצום והשתלשלות העיגולים ופרצופי היושר
ספר הברית מחזק את לבינו שלא נירא מהגשים את הבורא
הבטחתו שלא נירא מהגשם לא הצילה מאמונת אלהים רבים מעבודת אל נכר קצר אפים שהוא זעיר אנפין
תוכחת הנביא החמיר נוי אלהים והמה לא אלהים, ודברי רז"ל בתענית
דעת המקובלים היא דעת העכו"ם שהזכירו חז"ל במסכת מנחות
דעת השונים מאמיני פועל הטוב ופועל הרע
עם ישראל לא יתערב באמונתו הטהורה בעכו"ם מאמיני דעות כוזבות
הירב"ש ידע שרבי יוסף ן' שושן כיחש ול במשל שאמר לו ותמיהתו וכי יש אלהות לספירות, ומעשה ארך הלשון וערמתו
בענין הגז, ומעשה דר"א שנתפשט למינות
על האמונות הזרות של הקבלה החדשה אמר ירמיה כחשו בח' ויאמרו לוא הוא בוי"ו ואלף
בענין הנז' וביאורו
על ידי ס' הזהר הוסר סתימת העופרת דיצרא דע"ז ויצא השטן ורקד בינינו להחטיאנו בעבודת אל נכר
דברי רז"ל ביומא בענין ביטול יצרא דע"ז
על ידי מרמתו של מלך העכו"ם שהוציא ספר הזהר מן האדמה חשבו הנמנעות לנמצאות ותעו מדרך הקדש
הדעות הרעות האלו הן הנה הדעות שהיו לאבותינו בימי השופטים אחר יהושע וזקנים ודברי הירושלמי בשבת וע:ז הבעל ראש גויה היה לו ונאפון הוא
דברי הירושלמי בשבת וריויה די רביעאה דמי לבר אלהין
ביאור מליצת דברי רז"ל בביטול יצרא דע"ז
נסיון זה נסה הקב"ה אותנו, והרבה מחכמי ישראל לא עמדו בנסיון ואמינו לנבואת מחבר הזהר בשם עתיקא קדישא
רבים מהמשכילים בתורת ה' יודעים אחדותו ית' באמת אך יריאים לנפשם להגיד את האמת מפני הנפילים המתחסדים
בזמנינו גברה החנופה
זעיר אנפין נברא כדמוכח מהזהר בכמה מקומות ודברי עז לאלהים<
האלהים העליון מקשר ומחבר את האלהים התחתונים להיות אחד
מחבר הזהר הפקיד איסור שאלת מה מה למעלה ומה למטה וכו'
איך אפשר לקבל תורה חדשה מיד עכו"ם ואיך נקברה, ומי קברה, ולמה נתגלית בימי רשב"י וחזרה ונקברה
לפי שיטת הקבלה החדשה שקורין לכל פרצוף בשמותיו שלהקב"ה צריך השומע לשאול על איזה הקב"ה הוא מדבר
דברי עז לאלהים שהנשמה ונשמת הנשמה יש לה ציור ובנין הגוף
טענת המקובלים שעובדים לפרצופים מפני שהאלהים העליון ממלא אותם בפנים ובחוץ א"כ גם כל צבא השמים והארץ הוא ממלא שנ' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וכו'
כל הנבראים אין להם דין אלהות כלל
לשון הרס"ג באמונה אמתית והשקרית
דברי הרמב"ן כדעת אפלטון האומר כי שוא הוא שהבורא ימציא דבר מלא דבר
וזה ראיה שהקבלה לקוחה מהפילסופיא הקדומה וגם מהשונים
לשון הרמב"ם שמעמד הר סיני הוא הראיה לנבואת משה רביני ע"ה שהיא אמת ולשון הסמ"ג
מדבריהם נלמד שאין להאמין לספר הזהר שקבלו חכמי טוליטולה מיד העכו"ם להמיר את אלהינו ארך אפים באל אחר קצר אפים שקבל מלכותו מאחרים
דברי רז"ל בכל אם יאמר לך נבחא עבוד על דברי תורה לפי שעה שמע לו חוץ מע"ז
נסיון נסה הקב"ה אותנו בהמצאת הזהר ע"י העכו"ם ולא עמדנו בנסיון
הפילסופים נראשונים אמרו שהאלוה הוא נשמת הגלגלים והכוכבים ומחבר הזהר עשה אותו נשמת הפרצופים
את הפרצופים קרא בשם מרכבה ועשה את המרכבה אלוהות
דבריו אלה רמו עמדו להאמין בהם בלי קולות ובקרים ואפי' אות ומופת אפי' על מציאותם לא יש
היעלה על לב איש ישראל לשאול מי האומר נעשה אדם, או מי האומר ראו עצה כי אני אני הוא חוץ ממנו ית' היחיד ומיוחד
על האמונות הכוזבות כאלו הוכיחם ישעיה הוי גוי חוטא
כל המצות תלו אותן באלו הצורות, ןקראו לצורות גופא דמלכא יש מצות ביד ובדגל ויש ביסוד ערית מלכא דלא אריך למחזי
בכל מצות התורה האריכו הפוסקים בחילוקי דיניהם, ובמצות יחוד השי"ת העלימו עין
לשון אצהאר אלחק נגד השלישים
תלונת הרמד"ל על החסיד בעל חה"ל ותשובה על תלונתו
>
שנאת החכמה והמדע שבהם הכיר אברהם אבינו את בוראו
הסרת תמיהתם על בעל חובת הלבבות
היה ראוי לרבותינו האחרונים להאריך בביאור דיני יחוד השי"ת
ידוע ומפורש בכתובים שהעכו"ם היו מקשטים אליליהם בכסף וזה ומרגליות, והמקובלים
מקשטים פרצופיהם בתפלותיהם ועשיית מצותיהם, ואומרים שהתפלה צורך גבוה
דבריהם אלו נגד דברי רשב"י בירושל' וגם בבבלי מבואר שהתפלה צורך חחי שעה, ומסקנא דגמרא שם
כיון שאין הקב"ה צריך לבריותיו אלא הם צריכים לו כי פתי יאמין לדברי הר"ם גבאי
על כל האמונות והדעות הכוזבות הזהירה תורה כי יסיתך וכו'
מלתיה דרבא מה לי קרובים מה לי רחוקים מטיבותן של קרובים וכו'
דברי הלמד מדברי רבא ושעל זה העירה אותנו התורה
דברי הזהר וכס"א ויושר לבב וחרה"ו שהאלהים העליון עשה את א"ק ישר
למה לא חפץ הקב"ה לדכותינו ע"י הנביאים והחכמים באמונה זו
גם בעלי המשנה והתלמוד לא גלו לנו אמונה זו שהיא נשמת התורה
למה לא תקנו לכהנים לומר לשם יחוד קבה"ו וכו' רק אמרו לשם ששה דברים הזבח נזבח, ולמה קראו לההלכות כתרה של תורה
לשון מדרש רבה ששים המה מלכות '
הזהר והמקובלים יחסו לאלהינו דברים אשר לא כן מה שלא יחסו הנביאים
מי שלבו שלם לח' ולתורתו אל ישמע למסית ולתורתו החדשה
השי"ת הוה ראשון שאין לו ראשית הוא אלהינו והוא שהוציאנו מארץ מצרים והוא שנגלה בהר סיני ואמר אנכי ה' אלהיך וכו'
אם נביא העושה אותות ומופתים אמרה תורה לא תשמע לו לעבוד מבלעדי ה' כל שכן זה שלא עשה שום אות רק ספורים בדוים
המשנה והתלמוד בעניו כתבן וקש והעוסקים בהם כבהמות יער וכעופות וכן חשב מהרח"ו בשבחיו
צריך ליזהר ממנהגים ששינו אותם בימי הבינים ודברי מד' רבה והתלמוד אל תמר בו אל תמירני בו
על ידי הקבלה החדשה נדמו לעמים וצריך ליזהר ממאכלם ומשתיהם
לשון הגמרא והילקוט וכמשפטי הגוים וכו'
דברי הרב ספורנו במזמור י"ו ודברי דוד המלך ע"ה במזמור כ"ו
סודות הקבלה אחדשה קראום סתרי תורה מלשון סתירה
הזהר מלעיג על י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם וקרא עליהם וימררו וכו'
מחבר הזהר הוציא דבה רעה על מרע"ה שקיבל המשנה ממטטרון והיא מעורבת מטוב ורע, ובה עסקו בן עזאי ובן זומא ואלישע אחר
רז"ל האירו עינינו במשנה ובתלמוד ובדרשים טרם בא חשכת הקבלה
על האמונה התפילה הזהירה תורה כי יקום בקרבך נביא וכו'
דברי רבי עובדיה ספורנו שלא בא מופת אפי' על מציאותם
עליהם אמר שמואל כי אחרי התהו אשר לא יועילו וכו'
Home