HOME

פרק 90-99 פרק 80-89 פרק 70-79 פרק 60-69 פרק 50-59 פרק 40-49 פרק 31-39 פרק 21-30 פרק 11-20 פרק 1-10
פרק 140-144 פרק 130-139 פרק 120-129 פרק 110-119 פרק 100-109

תשובה

אשאלה מאלהי ינחני במעגלי יושר ויצילנו משפת שקר, מלשון רמיה. הוריני ה' דרכיך אהלך באמתך. יחד לבבי ליראה שמך ושלח אורך ואמתך המה ינחוני להשיב דבר דבור על אפניו. גל מעלי הרפה ובוז כי עדותיך נצרתי. גם כי ישבו שרים בי נדברו, עבדך ישיח בחוקיך. אז לא אבוש כאשר לא אסור מן הדרך אשר למדונו רז"ל בעלי המשנה והתלמוד והמדרשים האמתיים והפוסקים ההולכים בעקבותיהם. אשר כל בית ישראל נשענים עליהם. כי המה בעלי הקבלה האמתית אשר קבלו ממרע"ה כללותיה ופרטותיה של תורה אשר עליהם עמד בסיני ארבעים יום וארבעים לילה ומסרן ליהושע ויהושע לזקנים וכו' כדאיתא במס' אבות.

א) וחוב קדוש מוטל עלינו ללכת בעקבותיהם בכל מידי דנפקא מינה לדינא בכל ענייני איסור והתר וטמא וטהור ופסול וכשר. וכ"ש בענייני יחוד השי"ת שהוא העיקר הגדול ואחריו קבלת כל המצות וכיצד עשייתן כמאמר התנא ע"ה למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע וכו'! וכל מחבר ספר אשר יבוא להוסיף או לגרוע מדבריהם וכ"ש להטותינו מאמונת תוה"ק כפי קבלת רבותינו בעלי המשנה והתלמוד. לא נשמע לו. ואף אם יעש אותות ומופתים בשמים ובארץ לא נסור מאחרי ה' אלהינו על פי קבלת רז"ל בעלי המשנה והתלמוד והפוסקים הבאים אחריהם ההולכים בעקבותיהם, וגם אם מן השמים תקרא בת קול שמעו אליו לבור מקבלתם לא משגחינן בה כמאמר ר' יהושע אין משגיחין בבת קול כי לא בשמים היא.

 

ב) וכ"ש שלא נאמין לו באמרו שנגלה אליו אליהו או סבא דסבין, שהוא עתיקא קדישא הנקרא כתר עליון, דודאי נביא שקר הוא ובמיתתו בחנק. כמבואה בדברי הרמב"ם בפי' המשנה בהקדמתו לסדר זרעים. ובגמ' פסחים (לד) גרס' אמתר הסח הדעת ר' יוחנן אמר פסול טומאה, שאם יבוא אליהו ויטהרנה ויאמר שלא נגעה טומאה בהן שומעין לו, ור"ל אמר פסול הגוף הוי, שאם יבוא אליהו ויטהרנה אין שומעין לו עכ"ל, ופי' רשי ז"ל פיסול הגוף מעלה היא בקדשים היא שנפסלין בכך, ושם פיסול הוא לעצמו, ואפי' אם יבוא אליהו ויאמר שלא נטמאו כל רותן הימים שהסיח דעתו מהן אין שומעין לו ע"כ, אלמלא כל הבא לשנות ולהתיר את האסור, אפי' איסור דרבנן אין שומעין לו.

 

ג) ובאמת שהחלת דברי פיך סכלות והוללות רעה שאמרת איך צלאני לבי לדרוש ולחקור וכו' ולמה לא? אדרבא איפכא מסתברא (כיון שאומרים לעבוד לז"א שהוא נברא יושר לבב דף ג' ע"ב ועוז לאלוהים). חוב גמור עלינו ועל כל אחד ואחד בישראל לדעת את ה' שהוא בורא ולא נברא ולעבדו ככתוב וידעת היום והשבות אל לבבך. וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים וכו' ואומר דע את אלהי אביך ועבדהו. והתירו חכמים לאפרושי מאיסורא אפי' בבית הכסא ובבית המרחץ שאסור להרהר בהם בדברי תורה. ולאפרושי מאיסורא שרי. ועל תמיהתך איך יטעו? אין זה פלא. ולא עדיפי כת המקובלים האחרונים אשר הלכו לתומם אחרי צו שלהפילסוף מחבר הזהר שתלאו ברשב"י ור' אלעזר בנו וחביריו מסנהדרי גדולה היושבים בלשכת הגזית שעליהם אמר הכתוב כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך וכו' ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך וכו'. ועם כל זה אמרה תורה שאם שגגו ב"ד הגדול בהוראה ועשו העם על פיהם מביאים קרבן על שגגם. אם בע"ז שגגו והורו מביאים פר לעולה ושעיר לחטאת מכל שבט ושבט. והוא האמור בפרשת שלח והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, ואם בשאר כריתות שגגו והורו מביא כל שבט ושבט פר לחטאת והוא האמור בפרשת ויקרא. ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל.

 

ד) ולא יהא כח רבותינו בעלי הקבלה החדשה גדול מכח ב"ד הגדול היושבים בלשכת הגזית ולא השגתם יתירה מהשגת סנהדרי גדולה! ועם כל זה אמרה תורה שאם טעו והורו להתיר את האסור, או שגגו בע"ז וכו'. למדנו מן התורה ומרבותינו במסכת הוריות, שאפשר לב"ד הגדול לטעות ולהורות התר באיזה פרט בע"ז. כי האדם קורץ מחומר בין גדול בין קטן, ועלול הוא לטעות, ולכן צותה תורה כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיךכדי למעט הטעות. איך אינו נמנע שלא יטעו אפי' ב"ד הגדול. שהרי נאמר בתורה ונעלם דבר מעיני הקהל. והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה. ולפי קוצר דעתינו בראותינו ההפרק הגדול שיש בין רבותינו הראשונים ואיך היתה אמונתם בענין האלוהות ויחוד השי"ת על פי תוה"ק כמבואר בר' בחיי בעל חובת הלבבות ור' יהודה הלוי בספר הכוזרי ובתפלותיו ור' סעדיה גאון בס' האמונות והדעות והרמב"ם בחיבורו ובפי' המשנה ובס' מורה הנבוכים. והרוקח בשער הייחוד, וס' מצות הגדול ורבי יוסף אלבו בספר העיקרים, ור' מאיר אלדבי בספר שבילי אמונה. חולתם רבים וכן שלימים. ואיך הוא עתה בספרי רבותינו האחרונים ע"פ הקבלה החדשה הנמשכת מתחלת אלף השישי בחבלי השוא עד שנעשית בזמנינו כעבות העגלה ואמינו באלהים רבים. ושהעיקר בהם אשר אליו כל עבודתינו וברכותינו הוא הפרצוף האחרון שבאצילות הנקרא (קצר אפים) זעיר אנפין.

 

ה) ואמונה זו החדשה רחוקה מאד מדרך תורתינו הק' שבכתב ושבעל פה. ולכן פירשנו עצמינו ממנה ודבקנו בדברי רבותינו ז"ל בעלי המשנה והתלמוד בבלי וירושלמי והפוסקים ומדרשי רבותינו המפורסמים, מדרש רבה ותנחומא וילקוט שמעוני ומדרש הגדול המצוי בתימן בכת"י, ונור אלצלאם וכיוצא בהם. גם שארית חבורי קדמונינו חכמי תימן מצינו וראינו שהם אדוקים בדברי הגדולים הנזכרים לעיל ובדעותיהם. וכראותיכם שפירשנו מן הקבלה החדשה חרה אפכם בנו, וברמות רוחא טפלתם עלינו שקר זדים. ושאלנו אתכם להורותינו הדרך איך יסכימו דברי רבותינו המקובלים החדשים עם דברי רבותינו הראשונים הנזכרים לעיל, ועם דברי התנאים והאמוראים. והיתה תשובתכם אלינו בדרך הטעאה וקינטורים.

 

ובפעם השלישית היתה תשובתכם כשאלת אחד מארבעה בנים מה העבודה הזאת לכם, לכם ולא לו, כאילו לא נצטוינו בתורה וידעת היום והשבות אל לבביך כי ה' הוא האלהים וכו' וכמה מקראות באו בתורה ובנביאים ובכתובים על זה וכל שכן בדברי רז"ל. גם חזרת להיות מכת מספרי לשון הרע וממקבליו באמרך שכבר יש עלינו כמה עדים שאנחנו מבזים את החכמים ולא נוכל להכחיש עוד וכו'. והן ידוע ומפורסם שאין מקבלין עדות אלא בפני בעל דין. ומן התורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה כמו שכ' הרמב"ם ז"ל בפרק ג' מהלכות עדות אבל אמרו חכמים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין אין עדי ממון צריכים דרישה וחקירה וכו'. במה דברים אמורים בהודאות והלואות, מתנות ומכירות, אבל בדיני קנסות צריכים דרישה וחקירה, ואין צריך לומר במלקיות ובגלות, ובדין מרומה אף בדיני ממונות צריך דרישה וחקירה.

 

ו) ובנדון דידן כולהו איתינהו ביה, ואיך מלאך לבך לקבל לשון הרע מאנשים סכלים ההולכים יחפים כמנודים לשמים, ולחשוב אותה לעדות גמורה, להחזיק את עמיתך בתורה ובמצות דאוריתא ודרבנן לאפיקורסים ומינים שהם מכלל אותם שמורידין ולא מעלין? וידוע הוא ומפורסם, כי זה הדור, דור שוא ושקר, והיא בנשיאי ישראל, וכל אחד מתכבד בקלון חברו ורבו אשר העמידו בקרו אורה זו תורה. ובמשימי לילות כימים ועבדי לתורה שלא תשתכח מישראל כפי יכולתם שפכתם בוז, ותשימו את לומדי התורה ומחזיקים בה נבזים ושפלים ככלי אין חפץ בו. וכל עושי רע טוב בעיניכם, ומכובד יותר מהם, ועל ידי דבות שקר שמתם לומדי תורה לשמצה בעיני כל רואיהם עד שבאו למדרגה פחותה מאד, שעמי הארץ משתבחים בעצמם לומר אשרינו מה טוב חלקנו וערבה שנתינו עד עלות השמש וכבוד ננחל יותר מאלה העומדים בבית ה' בלילות, לקיים מה שנאמר ואם בחקותי תמאסו, אם במלמדי חקותי תמאסו, כמו שכ הרמב"ם ז"ל בהל' תלמוד תורה.

 

ז) וז"ל המקובל בעל היכל הברכה, מצות עשה על הב"ד לדרוש ולחקור את העדים בשבע חקירות וכו' עוד יש בדיקות שהוא שאלות מה היה לבוש, עפר הארץ שהיה עומד עליה שחור או חול, או חמר, ואם כחשו זה לזה בטל העדות.

משרשי המצוה הזאת הכלה הכלולה עולימתא שפירתא דלית בה עינין, הנהגת העולם הזה שיהא בחירה חפשית עיניו כיונים אונאה לבני נשא. ועינין דילה בהיכל זכות, עיני העדה, שדנין בידיעה על פי שנים עדים, תרין עטרין, והדעת הוא סוד עינים כנודע, ואור זה מתפשט בשבע בחינות וכ' ע"ש. ובמצות לא תלך רכיל כתב וז"ל, שלא להגיד לחברו, שכנגדו דבר עליו רע, שנאמר, לא תלך רכיל. ומדיני המצוה אף שמדבר אמת, ויש עון גדול בזה. וגם בכלל לאו זה שלא ידבר כגנות חברו אף אמת והוא כאילו כפא בעיקר וכו'. והאריך עוד בעונש המספר לשון הרע ובשכר הנשמר ממנו, יעו"ש.

 

ח) ובאזהרת לא תעמוד על דם רעך, כ' אפי' עמידה כל דהו. לא תראה בצערו של חברך שאחד מלבין פניו ואתה שותק, עמדו ולא ענו עזר, אלא תהיה מוחה בכל יכלתך במי שמבזה ברך, או מדבר עליו רכילות ולשון הרע, אתה לא תהיה שמוע ושותק, אלא תאמר לו רשע עורכר ישראל, למה תדבר סרה על דמות יוצרנו ועל שכינת עוזינו שהיא היו"ד שבעמיך, ומסתלקת בעון זה. ולכך נסמכה זה לשה, לא תלך אכיל ותאמר כיון שאיני מדבר אשמע ואשתוק ונהנה במה שחברו רשע מדבר, גם זה השומע רשע גמור. ועובר על לא תעמוד על דם רעך. ואין לו חלק באלהי ישראל כששומע רשע מדבר סרה על צדיק, או לוחש מלחש בשקרים על חברו רק תכף תדחה אותו ותאמר לו רשע לך מעלי, איני שומע לך, כי אם הוא שומע ושותק, וכל שכן אם נהנה, סופו נידון באש לא נופח, ולא יזכה לעמוד במחיצת הצדיקים, כשומע, כעונה, כמדבר, כולם יספו מן העולם בזה ובבא עכ"ל.

 

ט) ואתה ידידנו לא דייך שלא עשית אחת מכל אלה, אלא שהאמנתלדבריהם וקבלת שקריהם, בעד אחד ודיין אחד, ושלא בפני בעל דין, ובלא חקירה ובלא דרישה, ובלא בדיקה, ונהנית בדבריהם, וגם סייעת לחזק שקריהם ונרשם בדעתך כאמת לאמתו, עד שכתבת שאיני יכול להכחיש עוד וכו'. ולא שמת אל לבך שאין מקבלין עדות אלא בפני בעל דין, ושאתה מחוייב לדרוש ולחקור אותם בשבע חקירות ובדרישות ובדיקות כמצווה עליך. כל שכן שעשו במחשך מעשיהם, והחליקו לשונם אליך בסתר דבריהם, למצוא עון לשנוא והית מחוייב לשתקם בנזיפה. אין זה כי אם רוע לב שאתה נהנה ומשתוקק ברכילותם ומלשינותם. רחמנא ליצלן מהאי דעתא! ואפשר שגם אתה מוסיף משלך מלשינות שקר כדי להתכבד בקלון חבריך. ובפרק ערבי פסחים (קי"ה) גרסינן אמר רב ששת משום ראב"ע כל המספר לשון הרע, והמעיד עדות שקר בחברו ראוי להשליכו לכלבים שנאמר לכלב תשליכון אותו, וכתיב בהדיא לא תשא שמע שוא וקרי ביה לא תשיא, ועוד כמה דרשות מצינו לרז"ל בעונש המספר לשון הרע. ובמחזות ויטרי מסכת אבות על הא דתנן על תדון את חבירך עד שתגיע חמקומו כ' עש שתבא לידך אותה עבירה ותנצל ותשמט ממנה כמו שמצינו בירבעם בן נבט, שבשעה שנשא שלמה את בת פרעה הכניסה לו כל מיני זמר שבעולם ואמרה לו בך עושין לע"ז פלונית פעם אחת הלך לישן והעריב היום הלכה וקראה לחרשי העץ ולבונים, העושים במלאכת חרש וחושב, ועשו על מטתו כעין רקיע ובו חמה ולבנה וכוכבים ומזלות. ובבקר העיר משנתו לפתוח דלתות ההיכל, שהיו מפתחות ההיכל תחת מראשותיו ראה שהרקיע בהיר בכוכבים וצבא, כסבור עדיין לא פנה לילה, חזר לישן. וישן עוד ארבע שעות, עד שהבין והכיר מעצמו שאין הלילה ארוך כל כך. ועל אותה שעה שנינו עדות על תמיד ל שחר שקרב בארבע שעות, בבחירתא. ובטרם הקיץ משנתו הלך ירבעם בן נבט על פתח ביתו, ויעבר קול, רשע, עד מתי תישן ותבטל תמיד של שחר, מה לך נרדם, קום קרא אל אלהיך! יצתה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע עתיד אתה לבטל מישראל כמה וכמה קרבנות במזיד. ואתה מחייבו על השוגג כמזיד. ועל האונס כרצון! והיינו דכתיב כדבר אפרים רתה, נשיא הוא בישראל, ויאשם בבעל זימת בדבר ירבעם שהוא משבט אפרים, רתת קטיגורין על שלמה, הוא ירבעם נשיא בישראל ומלך, ובת קול השיבתו שישאם בבעל זימת עכ"ל. ואתה הגדלת והוספת לעשות רע יותר מירבעם בן נבט. כי אחרי אשר הבאתם אותנו אל בית הכלא במלשינות שקר אצל ממשלתינו הרוממה! הזעקת את כל העם לצאת אל בית עלמין, וצוית להם לעפר בעפר על ראשיהם על לא דבר. לא על מצוה קלה שבטלנו ולא על מצוה חמורה ח"ו כי אם על אשר הלכנו כמנהגי קדמונינו וקבענו למוודינו במשנה ובתלמוד ורמב"ם וש"ע ללמוד וללמד, לשמור ולעשות. ולא למדנו עוד בספר מזוייף ספר הזהר כמנהג שלכם.

 

י) ומעתה בעזר השי"ת נשוב לעיקר שאילתינו ששאלנו לך להודיענו על פי שיטת המקובלים, למי אנו קורין בתפלותינו ומברכים כל ברכותינו ועבודתינו וממי אנו מבקשים סליחה וכפרה. והיתה תשובתך בדברי נהגן כתמלהמים טענו חטים והודה לו בשעורים והכחשת את הידוע ומפורסם בסיפריהם לכל, כנשבע על האיש שהוא אשה, ועל האשה שהיא איש, ועל עמוד של שיש שהוא זהב.

וחרה אפך על ספר מצרף האמונה, והלעגת עליו ובזית אותו, וקראת אותו ספר המשרף וכו' ובזה גלית לכל שאתה הוא המבזה את החכמים, ועל שאלותינו כיון שזעיר אנפין לפי דבריהם הוא אלוהינו, והוא הזן אותנו ומפרנסינו, ואותו נעבוד, אם כן כל העולמות שלמעלה מעולם האצילות, מי זן אותם ומפרנסם? אם זורק הוא שפעם ופרנסתם מלמטה למעלה, והם עובדים ומשתחוים לו, או שמא אלהיהם הזנם ומפרנסם, הוא עלה הראשונה, ולו הם עובדים, ואנחנו עובדים לזעיר אנפין הזנינו ומפרנסינו? ואם כן אלהי העליונים אינו אלהי התחתונים ח"ו? וזהו מקום הסתירה אשר בקשנו צצך להודיענו ולהורותינו, ועל זה באה תשובתך שאין הנדון דומה לראיה וכי מביאין ראיה לסתור הלכה למשה מסיני? ושחכמי הקבלה אומרים כך קיבלו ממשה.

 

HOME