הנה לתת סוף אל ההוכחה, כי כזב ושד ירבה בשם חכמה לעיונים הלז, נחקור נא על הדרך. אשר המה הולכים עליה, להבין ולהשכיל דבר מדבר ונראה איך ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו, ואי אפשר שיהיה כאן ולא דעת ולא חכמה: דרך העיון בידיעתם זו היא, לדרוש ולהוכיח מחשבותיהם בכתבי הקדש, בכנוים ושמות גימטריאות ראשי תיבות צירופים וחילופים, וכל אלה הדברים הם הנחות והסכמות ודרכים בדוים מלבם, ותקון הרגל לנעל, או נעל שכל רגל מתישבת בו, ותחלה ראתה עינם שלמות מספר. העשר, הכולל כל יוד לשונות של הלול בתהלים ומשנת יוד מאמרות, ואצבעות הידים וכנוים אחרים, ונתנו לספירותיהם מנין עשר, אחר כך מצאו והחכמה מאין תמצא, ואיזה מקום בינה, ומצאו מקום להנחת שמות ספירות ג' ראשונות, אח"כ ראו כתוב, לך ה' הממלכה, וקראו לזין אחרות כשמות הכתובים בפסוק, ולפי שהיה חסר להם התשיעית שהיתה נצרכת להם לשאר כונותיהם לקרוא לה יסוד, אמרו בשם רשב"י שמלות כי כל הם יסוד. ובכל שאר התורה תמצא שמות אלו של גדולה וגבורה ותפארת שלא כסדר הזה, כמו במזמור תהלה לדוד ומקומות אחרים, שלא כוונו הנביאים והמשורר וכלם רק לשונות שונות של שבח והודאה להשי"ת כפי היסוד הנושע להם, ולא על זה הדרך. והם טרחו לישבם לדרכם ואם יקשה להם, למען יוכלו לפרש כל התורה ודברי רבותינו, איזה חלק מהם ומקום שיזדמן בכל אופן, ופי' שיזדמן, קראו בשמותם עלי הדמות המלות כנוים לספירות או שמות, הכינם בפרדס הקורדווירו שער ערבי הכנוים. תמצא כמו תתת"ש מלות כנוים מיוחסות לספירות ושמות, והנה אם האלקימיסטון המציאו כנוים ושמות למתכות ולמוצאות, כמו שמש לזהב, לבנה לכסף, מאדים לברזל וכו' וכן לגפרית ומלח, היה ברצונם להעלים סגולותיהם, אך אלו המציאו כנוים לעשות הדברים מבהילים לשומעיהם, ולתקן הרגל לנעל, ולמצוא בצורה ובדברי חז"ל ובחכמות כל מה שיחלמו חלום בלילה אחד. [ומה שאמרו] חז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותיו תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא, פירשו מזל העליון, כשומדים, אשר בנבואות המבטיחות את ירושלים לישראל, אומרים שירושלים היא של מעלה, וישראל הם האומות, הנקראים עתה בשם ישראל. ואם באתי לספר יתר הנחתן לכנוים הללו, וכמה דברים שאסור לשומעם לצניעות הדת, הייתי מחדד בשר השומע. לבד זה אזכיר שכל השומע יצחק לו ולא יעבור שעבר לנגד עיני שלא במתכוון, כתב הרמ"ק בשער הכנוים [פ"א דף ק"י ע"ש] בשפ רשב"י בתקונים שגדולה גבורה ותפארת נקראים אמוראים, ונצח הוד ויסוד נקראים תנאים, והקשה לו כי היה ראוי להיפך, כי תנאים גדולים מאמוראים, ותירץ מה שתירץ. אלהי עולם ה', עד היכן הגיע דמיונם של אלו! שהשם שקראו למדרגות החכמים שהיו לפני משנה ואחר המשנה להבדיל ולדעת בדרך עיון הגמרא, וייחסו לספירות, שכפי דעתם הם אלהות מלבד שמי יתן ואדע, אם בימי רשב"י היו אמוראים, או שהתנבא איך יקראו חכמי דורות אחריו וייחסם לספירות. ועוד הקדימו תקנה לדרכם זה פן יצמצא לפעמים איזה אחד מן הכנוים והשמות האלה, שיכונה הרע לטוב או הטוב לרע, אמרו שכל מה שיש בסטרא דימינא יש גם כן בסטרא דשמאלא, אית אל ואית אל, אית דא ואית דא, וקפילה כקוף בפני אדם. ובכן עליהם יאמר, הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע וגו'.

אחרי זאת כי יראו פן לא תספיק להם המצאה זו, לפרש סודותיהם בכל פנים, המציאו הראשי תיבות וסופי תיבות וגימטריאות, במילואו, בחסרונו, עם הכולל, ובלתו, במספר גדול, במספר קטן, עד שיתישב לרצונם. וראה והפלא בפרדס הקורדווירו שער הצירוף פ"ח שהניח ט' מיני מספר, מעגל, הרדמיי, הכרחי, מוספי, מרובע כללי, ופרטיי, שמיי, מספריי, מספריי הגדול. אשר כל בעל מוח ידע איזה יסוד יוכל להעשות בם, ולא נעלם ממני מה שאמרו חז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ וכו' ומה שאמרו כל התורה שמותיו של הקב"ה, אכן שבחכמתם של אלו הגיעו לדעת כלום מזה, לא אאמין ולא אקבל, מה שמוציאים הם מדעתם ומלבם. דבשלמא אם אחר הנחה אמתית ומקובלת וברורה מם התורה נמצא איזה ראשי תיבות או סופי תיבות או גימטריאות, להיות לנו כמו זכרון מקומי הוא יפה אף נעים, אך להוכיח דבר בלתי נודע ובלי ראיה אחרת, וכ"ש מסודות התורה למעלה מם השכל והסברא, מכח אחד מאלה, הבל הבלים יחשב לבעל משכיל. כי מי לא ידע שכל אדם פקח וחריף, יוכיח ההפך וכל דבר ודבר באותו דרך בעצמו. וכן אני אומר לשומדים, ברצונם להוכיח איזה עיקר גדול נגדנו על פי ראשי תיבות וגימטריאות, והופך להם הדרך ההוא בעצמו נגד פניהם. ולכן אמרו חכמינו ז"ל תקופות וגימטריאות פרפראות לכחמה כפרפרת ללפת את הפת, ר"ל יופי וסיוע כחמה, אבל לא חכמה. עוד לפנים מזה, מהם לא ימצאו כחפצם באלה, ידרשו באותיות, כי בנקודות ובטעמים אשר ידעת כמה דעות נמצאו בין האחרונים, אן הנקודות והטעמים היו קודם עזרא או לא, ויש סוברים הרבה זמן גם כן אחריו. וסוף כל סוף ירדו אל הצרוף בכ"ב אותיות, מן אלף בית עד א"ת ב"ש, ובעיגול ובאלכסון ובאלף אופנים. וגם אני ידעתי כי כן אמרו חז"ל יודע היה בצלאל לצרף האותיות שבהם נבראו שמים וארץ וכו', אבל אם בצלאל היה יודע אלו לא ידעו מהו קצו של יוד, ואלו היו יודעים היו בונים עולמות כמו שהם מחריבין, ומי לא ימציא דרשות ופירושים וסודות ופליאות כרצונו בדרכים אלו, ובאמת מתחייב אני להוכיח באופנים הללו, כל שקר וכל כזב וכל זרות שבעולם, כאשר עשיתי פעמים רבות עם השומדים, בכל עת אשר רצו לנצחוני בראשי תיבות וגימטריאות, באותו מקום, באותו דרך עצמו המצאי פתע פתאום היפך דבריהם ממני, ולזאת תקרא חכמה, וחכמת האמת, אנה הם ההיקשים? אנה הם המופתים? אנה הם הראיות אפילו מן השכל או מן הסברא? יעלה ויבוא ויראה. אם כן ממה שאמרנו עד הנה, כי ידיעה זו לא תוכל להקרא חכמת הקבלה, כי שתים סותרות זו את זו, וגם לא שום אחד מהנה, כי הוכחנו שלא יאות לה שם חכמה. לא מצד גררה, ולא מצד נושאה. ולא מצד דרכיה. ואם הפך החכמה היא הפתיות, שכן כתוב, בענש לץ יחכם פתי, הנה אם כן הם הפתאים כמה דאת אומר פתי יאמין לכל דבר. וזה שמם הנכון אשר הם נקראים, אך מי יתן ולא יכון לקרוא אותם בשם יותר רע, כאשר יבאו דברי, מגודל טעותם.