פרק ארבעה ועשרים

[מכחיש מה שהמקובלים אומרים שיש כח בשמות

לעשות נפלאות. והשמות בדוים. המורה מכחישם.

הנפלאות נעשו ע"י תחבולות להטעות את הבריות

והפסוק אשר שם שמות בארץ איננו כפירושם].

הגם כי ידעתיך איש תבונות, ובלתי היותך פתי מאמין לכל דבר,

בכל זאת פן יפתח לבבך לספורי המקשיבים לקול הצפור, מספרים נסים

ונפלאות, אשר עשו בעלי חכמה זו, והאפשר לעשות בכח שמות והשבעות

בקוצר אמרים, אומר כי הכל אכחיש ואכזיב. ואומר לאומר כי חלום חלם,

ולא היו דברים מעולם, כי השמות המצויירים אל בעלי הכת הזאת לשמותיו

יתברך, המצאות הם ולא שמות, ואי אפשר לפעול בהם דבר גדול או קטן,

רטין מגושא ולא ידע מאי אמר וברי לי לא נשכח ממך, אשר קראנו יחד

צמדים בספר אין קץ לשבחיו, מורה נבוכים חלק א' פרק ס"א,

זה לשונו: אמנם כשתבין אותו נקי מיוחד ומופשט מכל פעל, לא יהיה לו שם

נגזר בשום פנים וכו' ולא יעלה במחשבתך שגעון כותבי הקמיעות

ומה שתשמעהו מהם או תמצאהו בספריהם המשונים. ומשמות

חברום, לא יורו על ענין בשום פנים, ויקראו אותן שמות, ויחשבו שהם

צריכין קדושה וטהרה, ושהם יעשו נפלאות, כל אלה הדברים לא יאות

לאדם שלם לשמעם, כל שכן שיאמינם. עכ"ל.הרי לך מלבד שמזה נראה

שבימי הרב הגדול ז"ל היה גם כן [במציאות] ההבל הלז, והוא ידע והרחיקו

ממנו כרעות רוח ודברי פתיות, כמש"ל בפרק י"ב ולא כאשר בדו שבסוף

ימיו נתגלה לו ונטה אליה. גם את זה לעמת זה מודיע, שכסילות ושגעון

הוא להאמין, שיוכל אדם בכח שמות לעשות דברים למעלה מן הטבע,

ואותות ומופתים. ואם לירא אלהים וסר מרע, נעשה נס ופלא, מאת האלהים

נהייתה, המפליא לעשות לעבדיו עובדי רצונו, בהתפללם אליו מאזין ומקשיב

לקול תפלה הגונה ופשוטה, ולא שהם בכח הזכרת שמותיו, יצוו ויכריחו,

לעשות רצונם. גם חכמינו ז"ל כשלמדו בגמרא כמה דברים להנצל מסכנה,

כמו לשותי מים מגולים, ודומה לזה, לא נמצא שלמדונו אחד מהשמות

האלה, שבאולי היה יותר נכון, אם היתה נכונה המצאתם וסגולתם. ומעיד

אני עלי כי כמה פנקסים וספרים מפעולות השמות עברו תחת ידי בימי

מלאים ומפיקים סגולות נפלאות, קפיצות הדרך, רואנ ואינו נראה, למצוא

חן בעיני מלך, אהבת נשים, ולהשקיט זעף ים, וסוף דבר להיות פועל

ולעשות פלאים, ובצד קצתם כתוב "בדוק ומנוסה", והקורא מאמין

שהסגולה אמתית. [והכותב לא כחש לו] כי אמר שנבחן ונתנסה, אבל לא

כתב אם נמצא אמת או לא. והיו מאחוזת מריעי אין מספר, אשר בחנו

ונסו מהדברים ההם בכל עוז ותוקף, והעלו חרס בידם. וכמה וכמה הורוני

ואמרו לי לך אל פלוני כי הוא מקובל גדול, ועושי דברי פלא, וגם הבטיחוני

להראותני, מה שאי אפשר לבריה לחשוב להרהר ולצייר, ובכל ימי ולילי

לא זכיתי לראות, אפילו דבר קל שבקלים. כי לפתי חסר לב יונו וירמו,

במה שנקרא לדעתי אחיזת עינים [הינו מטעה ומרמה ומראה מה שאינו

יכול להיות]. אבל איש דעת ופקח יכיר מעבדיהם, ומראה כי לא יוכלו לגרש

אפילו זבוב בידים. אך על כל חרה אפי ולא יכולתי שאת, כאשר זו חזיתי

ואספרה. יכתבו שמות לעבור במים, ויאמרו ששמות אלה הזכיר משה רבינו

ע"ה, ובהם בקע את הים. ואם נגד שרפת אש, יאמרו, ששמות אלו הוזכרו

מן חנניה מישאל ועזריה ונצלו מכבשן האש. וכדומה לאלו. לא יועילו ולא

יצילו כי רוב מים ישטפום, ואש תאכלם! וכי היו הנביאים האלה הקדושים

חרטומים או מכשפים, ועושים הניסים בלחשות והשבעות? וראינו שמשה

רבינו ע"ה התפלל לה' על בקיעת הים, וה' אמר לו מה תצעק אלי דבר

וגו' ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו. וחנניה מישאל

ועזריה, אמרו לנבוכדנאצר הן איתא אלהא יכול לשזבותנא והן לא וגו'

וכולם התפללו לה', קראו ויענם. האמנתי יפרשו הפסוק לכו חזו מפעלות

אלהים אשר שם שמות בארץ כחז"ל [ברכות דף ו'] אל תקרא שמות אלא

שמות, ויחשבו שירצה בו שיהא שם שמותיו בארץ בפי האנשים, לעשות

מפעלות אלהים, ולא יתנו לבם, שהכוונה לומר שהכל מפעלות אלהים

ולא יתנו לבם, שהכוונה לומר שהכל מפעלות אלהים, אשר כפי פעולותיו

כן הוא נקרא בשמות, כדבר הרב המורה ז"ל המובא לעיל, ודבריו הנאמנים

יהיו לפנינו תמיד: כל אלה הדברים לא יאות לאדם שלם לשומעם, כ"ש

שיאמינם.