[תולדות הזוהר, אם היה טופס הזוהר בידי ר"מ די לאון. או

הוא היה מחברו ותלה אותו ברשב"י להשביח מקחו. וספור

היוחסין דפוס קונשטנטינא].

לשים קנצי למלין בפרט זה, לבאר שספר זוהר בלי ספק אינו חבור

רשב"י ולא תלמידיו, אלא חבור בחור שלא נתמלא זקנו, ערכה לפני

התיצבה, המאסף לכל דברי חכמים עד אז, ונשמעים בתורה שבע"פ,

במשנה נודע בשערים שהיה רבינו הקדוש, ותמים היה בדורותיו. והמקבצים

אח"כ כל דברי האמוראים שהיו אחר המשנה ועשו מהם גמרא ערוכה כולי

עלמא ידעי שהיו רבינא ורב אשי, ובאיזה זמן היו. בכן אשר חבר דברי

רשב"י וחבריו, ועשה ספר הזוהר ותיקונים כדבריכם יסוד הקבלה הזאת,

שנים ושנים אחר רשב"י, מה היה? ואת דורו מי ישוחח? ומאין יצא החבור

הלז? אם נמצא במערה, מי מצאו ומתי? אם נפל מן השמים, באיזה עיר,

בית, או חצר נפל? אם נגלה מאליהו ז"ל או ממלאך עליון, למי נתגלה?

וודאי שפתים תשק זו ולא תעננו. ואם אנכי אגיד לך את הרשום בכתב

אמת, ומסתבר טובה מכל הני טעמי דאמרן, מה תענה, מה תדבר, ומה

תצדק? הסכת ושמע ישראל, באזנים קשובות נקיות ועיונית, מה שכתב

בעל ספר יוחסין דפוס קושטנטינא, כי בדפוס קראקא נשמט, אולי להפקת

רצון איזה אחד מכת המקובלים, פן תגלה האמת לעולם. בדור שהזכיר הרב

יצחק בעל חוטם מקורבול, והר' טודרוס הלוי, והר' משה די ליאון. אח"כ

כתב היוחסין: הר' משה די ליאון שוכן באבילה והוא מאד אל האגדה

היה בזמן הזה, ע"כ. ולמען תספרו לדור אחרון אודיעכם מה שמצאתי

כתוב: שר' יצחק דמן עכו הלך לחקור על ספר הזוהר, שכבר היו דבריו

מופלאים. ישאבו ממקור העליון. ואשר הוא לשון ירושלמי, נראה שדבריו

דברי קבלה ואמת, ואשר הם לשון הקדש הם דברי זיוף, אמר ושאלתי

פה את האנשים, אשר נמצאו בידיהם ספר הזהר, מאין בא להם, ולא ראיתי

דבריהם מכוונים, יש מי שאמר שהרמב"ן מצא אותו בארץ ישראל ושלחו

לקטלוניא, והביאו הרוח לאראגון, ונפל בידי הרב משה די ליאון, ויש אומרים

שמעולם לא היה חבור של ר' שמעון בר יוחאי, רק שר' משה ידע שם

הכותב, ובכחו וכתוב דברים מופלאים, ולמען יקח בהם מחיר רב היה תולה

עצמו באילן גדול שהוא רשב"י ורבי אליעזר בנו וחבריו. ואבוא אל עיר

טרבילה, ואמצא שם ר' משה די ליאון, וישבע לי שספר ר' שמעון בן

יוחאי הנו בבית ישיבתו באוילא, ושיראהו לי בלכתו שם. ובשובו אל ביתו

מת באריבאל, ואבא אל עיר אוילא, ואמצא שם חכם זקן, ושמו ר' דוד

רפאן קרובו, ואמצא חן בעיניו, ואשביעהו לאמר, אם היה יודע אמתות

ספר הזוהר אם היה אמת או לא. ויאמר החכם כי נתברר לו בודאי שר'

משה בשם הכותב היה בודאם מלבו. וסבתה האמתית, כי ר' משה הנז'

היה כותב סודות ונפלאות לעשירים, אשר במלכות ההוא, ולוקח בהם

מתנות רבות זהב וכסף, ואותו היום כל מה שהיה מרויח היה מפזר, עד

שביום מותו לא נשאר לו אפילו פרוטה, ונשארו אשתו ובניו ברעב ובצמא

ובערום ובחוסר כל, וכשמעי מיתתו קמתי [והלכתי] אל הר' יוסף די אוילא,

שהיה עשיר גדול, ובחייו לקח ממנו ממון גדול, ואומר לו עתה הנה עתך

עת דודים, תזכה לספר הגדול, ותקח הספר מיד אשתו במנה יפה, שתשלח

ביד אשתך שהיא כעת ערומה, וכן עשה. וישלח מתנות ביד אשתו אל אשת

ר' משה הנזכר, ותשבע לה אשת ר' משה הנז' לאמר, שמעולם לא היה לו

ספר לאישי, רק מלבו ודעתו היה כותב, ואומר לאישי למה אתה תולה

עיונך בחכם אחר, הלא טוב היה לך לומר, כי משכלך אתה כותב, ויודוך

כי תיטיב לך, ואישי ענני שאם הייתי אומר שמדעתי הם, לא יחשיבו אותם,

ולא יתנו לי מתנות בהם, ולכן אני תולה אותם ברשב"י וחביריו, אח"כ

דברה עם בתו, ואמצא דבריהם מכוונים. אלה הדברים אשר דבר אלי החכם

הזקן כהר"ר דוד. אמר יצחק: ואסע מאוילא ואבא עד טאלאבירה ומצאתי

שם חכם מופלא שמו ר' יוסף הלוי בן ר' טודרוס המקובל, ואחקרה ממנו

לדעת מה שידו מגעת בידיעת ספר הזוהר, ויאמר אלי, דע באמת כי היה ביד ר'

משה הנז' ספר הזוהר אמתי, וסיבת אמיתת דברי היא, כי היה נותן לי

קונטרסין, ואני לבחון הספק הזה, לקחתי קונטריס אחד מבין הקונטריסין

ואמרתי לו שנאבד ממני שיתן לי אחר ממלא מקומו, ויאמר לי הראה לי

אחרית הקונטרס הקודם וראשית הקונטרס המתאחר, ויכתוב לי קונטריס, ואראה

אין ביניהם שנוי כלל, אפילו תיבה אחת, רק שפה אחת ודברים אחדים,היש נסיון

גדול מזה? אח"כ באתי לטוליטולה ואמרו לי שבחינת החכם ר' יוסף הלוי אינה בחינה שאולי קודם שנתן הקונטרסים לאדם היה מעתיק אחר לעצמו, ואח"כ

מתוך אותם הקונטרסים אשר בביתו היה כותב לאחרים. ע"כ לשון היוחסין

דפוס קונשטאנטינה.

עתה אל יחר אפך, ואל יתאדמו פניך, השיבה לי דברים

של טעם, לא דברים של הבל. ולא אתה, ולא אדם בעולם יכול לומר לי

באמת ובתמים, מבטן מי יצא הקרח הנורא הזה, וכפור שמים הספר הלז

מי ילדו? ואני מגיד לך דברי חכם וחסיד ר' יצחק דמן עכו שגבר עסקן

בדבר היה. והלך לאוילאדור ודבר עם ר"מ די ליאון. ואמר שנשבע לו שספר

רשב"י הנו בבית ישיבתו באוילא, ולא לשקר נשבע, כי הספר שקנה וכנה

אותו [על] רשב"י, היה שם. ואחר מותו מעיד קרובו ר' דוד רפאן שהוא

ר"מ היה המחבר, כיון שעל ידו העשיר אותו ר' יוסף די אוילא, ועשה

תחבולה עם אשת המת, לתת לה מתנות, ואף שהיתה עניה ומרודה,

נשבעה שבעלה מדעתו היה כותב, ושהוא אמר לה, שהיה תולה דבריו

ברשב"י וחביריו כדי להחשיבם להזיל זהב מכיס. ומהראיה שאמר ליה ר'

יוסף הלוי בן טודרוס, תינוק קטן היה יודע לומר, מה שאמרו לו בטוליטולה,

שהיתה בחינה זו תשומת שוא, אם כן אני מוצא מי הוא המחבר, ואתם לא

ידעתם ממנו כלום, על כן ברי ושמא ברי עדיף. ואצל כמה וכמה אמתלאות

וסברות בריאות הנאמרות באמת יאמנו הדברים, שרשב"י וחבריו לא ראו

מעולם בחלום חזיון לילה לא ספר הזוהר ולא תיקונים. ומה לי עוד, בימי,

ובפני, ולעיני, שנת שס"ב, הגיע פה מליואנטי חכם אחד, ר' נפתלי אשכנזי

ז"ל שהיה לומד בישיבתנו ונפטר פה, ואני הספדתי עליו הספד, נדפס

בספר דרשות שלי מדבר יהודה, החכם הזה הביא עמו חלק חדש מהזוהר

ומדרש הנעלם, שהדפיסו בסלוניקי, ונמצא מחדש, וודאי יש ויש מהם

באיטליא. ומה זה היה להספר הזה, וכי הוא מנורה של פרקים, שעל כן

הקדימו לומר שהוא משא גמל ואין עין ראתה כל אלה, למען עשה

כיום הזה להמציא ממנו חתיכות חתיכות? הרי כספר הישר שהדפיסו,

שלא מדעתי ודעת חכמים פה ויניציא, זה כעשרים שנה הגם שהסירותי

ממנו הזיות וכתובים שזהו ספר הישר שהוזכר בתורה, ועדיין יש

אומרים שנמצא אחר החורבן. מי יעצור בעד הבודים מלבם כרצונם, ואפס

עצור ועזוב בעמנו, ומשגיח על כל המדפיסים, כל העולה על דעתם. ואם

ישאלום משפטי צדק, איך לא נתגלה הספר הזה, כי אם בדורות אחרונים?

ישיבו כי כן כתוב בו, דלא יתגלי אלא בדרא בתראה, גם אנכי ידעתי כי

כן כי ר' משה די ליאון, או מי שחברו בדרא בתראה ויחסו לרשב"י,

הכניס דברים אלו בו ואמר כן. מי לא ידע בכל אלה, שאם לא נכתב

אלא בדור האחרון, לא היה אפשר להגלות אלא בדרא בתראה. וכדברי

ר' משה ביבי על דבר הדפסת הזוהר, כתב לפני התיקונים ארבע שורות

בשלש מהן אומר שבספר הקנה כתוב: בין עובד לאשר לא עבדו, זה

שקורא תלמוד , ואינו קורא בזוהר כל אלה הדברים שנפש היפה לא

תאכלם. ויספוק כעת. הגם כי עוד לאלק מילים, להוכיח במישור לענוי הארץ,

שספרים אלה, ובפרט ספר הזוהר והתיקונים, המצאות חדשות, מדעות

חלושות, ולאמר שהם קדמונים, היה להם טוב לחשות.