פרק עשרים

[אין הלכה כרשב"י כשהוא חולק עם חברו. ואין הלכה כזהר נגד הפוסקים.

טעותי הזהר בהלכה וידיעת הטבע].

אם היות האמת כן. דלא איפסקו הלכתא כוותיה דרשב"י ברוב, כן

נאמר על מה שכתב בעל מחבר ספר היוחסין, ומנו בעל שלשלת הקבלה

ליחייא ז"ל, שהוא מוסכם בישראל, שכל דבר שאינו מפורש בגמרא, והוא

מחלוקת בין הפוסקים האחרונים, והוא מפורש בזוהר, דאזלינן בתריה, אינו

מוסכם צודק. כי אם הזוהר הם דברי רשב"י, עם כשהוא חולק עם חבירו

אין הלכה כמותו, מאי אלים האי מהאי? עתה שאין החי יכול להכחיש

את החי, למה נפסוק כמותו בדבר שהוא מחלוקת? מלבד מה שכתב הר"ר

יש"ר במצרף לחכמה [דף כ"ח], כמה דברים שבאים בזוהר הפך האמת

הברורה, כמו מה שכתב פרשת בהר, פסוק ושבתה הארץ שבת לה', תא חזי

עבדין פטורין מעול מלכותא דלעילא וכו', וידוע לכל שאין הדין כך, שעבד

עברי חייב כבן חורין בכל המצות, כדאמרינן בקדושין ת"ר כי טוב לו עמך, ומה

ששנינו בפרק מי שמתו, נשים ועבדים וקטנים פטורין מן ק"ש ומן התפילין, מיירי

בעבד כנעני, שמצות עשה על הרב למול עבדיו. וכן בפרשת כי תצא כתב. וז"ל סיהרא

איהו טוב ורע, טוב במילואו ורע בחסרונו, ובגין דאיהו כלילא מטוב ורע, מונין

בה ישראל ומונין בה ישמעאל, וכד לקה במילאה, סימנא לא טוב לישראל, וכד לקה

בחסרונה סימן רע לישמעאלים. ואפילו המתחילין בתכונה ידעו שאי אפשר שתלקה

הלבנה בחסרונה כי אם במלואה, כשהוא בנגוד השמש בראש או בזנב התלי, שאז

אינו נוטה מהקו הלקותיי, שהוא המהלך המיוחד לשמש, ונכנס בהכרח בצל הארץ.

עכ"ל: ובפרשת ויקרא הובא ענין זר מן השבעה ארצות שבעובי כדור הארץ

וכו', ובספר הפרדס שער סדר עמידתן פרק ג' כתב, ושאח"כ נתברר לי מפי

מאמרי הזהר שהדבר כפשוטו, וע"ש. ועוד כמה וכמה דברים דומים לאלו

שם. עתה אתה ברוך יי, שפוט בצדק מי הוא המיקר והמחשיב את רשב"י

ע"ה, או אלה הפתאים ביחסם לו ספר הזוהר או האומרים שהוא לא חברו,

ולא עלה בדעתו הטהורה כדברים האלה.