אלו היתה קבלה, לא היו כותבים אותה בספר. והספרים הכתובים לא נודע מחברם.

אין אתנו, בלתי יודע, ועד מתי לא הורשה באומתינו לכתוב שום דבר מתורה שבעל פה, כמו שדרשו חז"ל כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בכתב. והיתה זו חכמה נפלאה מהחכמה והמצוה על ככה, כי בזה היה כח בית דין יפה וכולם צריכים להם, ומנשאים ומגדלים אותם *), כמו שאמר כי יפלא ממך דבר למשפט וגו' וקמת ועלית ע"פ התורה אשר יורוך וגו', מה שקרה בהפך כאשר בא רבינו הקדוש וכתב המשנה משום עת לעשות לה' וגו', ואחריו הגמרא, ותלי תילים ממנה, עד שאחרי הדפסת ספר שלחן ערוך תחת אצילי זרועותי, אין אני צריך לשום אחד מכם הרבנים *). וכך אני אומר, אם זו היתה קבלה כמו תורה שבע"פ, ומעולה מאד ממנה, להיותה סתרי תורה, סודותיה ויסודותיה, ושאין מוסרים אותה אלא לצנועים זקנים ותיקים, מי נתן למשסה יעקב לכתוב אותה, וישראל לבוזזים, ובמעות יקנו הספרים כל צרוע וכל טמא לנפש, וכ"ש בדפוס, כמו שאומר במקומו, דלא שייך הכא טעמא בספרים משום עת לעשות לה', אלא אדרבה, בהתמעט הלבבות וכשון המעשה, עת לכסות ולהסתיר הסודות העליונות, וכי אכשיר דרי? ואותם ספרי הקבלה שאומר השר פיקו המוזכר לעיל, שראה ברומא כתובים מעזרא הסופר, לא האמנתי כי ידבר היותם מעזרא, כמו שאמרתי. ואיך כתב אברהם אבינו ע"ה ספר יצירה, ר' נחוניא ספר הבהיר, רשב"י ספר הזהר והתיקונים, ורבינו פרץ ספר מערכת אלהות, ואחרים אין מספר? ועוד היום בדורותינו מהר"ר שמואל אשכנזי שהדפיס ספר המיש"ר הנ"ל, חוץ בהקוות עליהם תי"ו ממה שנשארו כמוסים אצלו, וכל אלה חדשים, לא נראו לא בדפוס ולא בכתיבה, מלבד הנודעים בדפוס ובכתב, ואין ספק שבכל יום ויום נולדים בחשאי בכתב יד [תחת] שם איזה מחבר גדול והיו לנס. ואיך יתכן שדברים שבע"פ מקובלים מן מרע"ה וכתבו על הספר ובדיו וכל החפץ יעיין בהם. כי המעיין ומבין ידיעה מתוך הספר, לא תקרא חכמת קבלה, אם לא נתקבל לפרסום מחבר הספר ההוא ומקובל עד מרע"ה. כמו שהוא ספר התורה שבכתב, וספרי תורה שבע"פ אשר בידינו היום. ובאמת השומע ישחק לו על מה שכתב בפסקו ר' יצחק די לטיש, זה לשונו: ועל הטענה שאמרת כי הם דברים שבע"פ שלא ניתנו לכתוב, אשיבך אם כן מה ראו על ככה אלה לכתבם, רשב"י ספר זוהר ותיקונים, ואין לומר שכתבם והניחם במערה אחת וכו', ועוד מי התיר לר"ע לכתוב ספר יצירה וקראהו משנה, שהיתה שומה בפיהם בקבלה מן אברהם אבינו ע"ה, ובא הרמב"ן ז"ל ופירש [?], ור' נחוניא ב"ה שכתב ספר הבהיר ופרקי היכלות. אפשר כל אלה ביין שגו פקו פליליה, ולמה נכתבו מאלה לאלפים ולרבבות וכו'. ומאן לימא לן שכל אלה כתבו כל אלה, אם על זה אנו דנין, ואדרבא לפי שאי אפשר לומר שכולם שגו פקו, נגזור ההם לא כתבום.

ועתה תשוב ושמעת כמה רחוק מן הקצה אל הקצה, שאלו אומרים שדברים אלו קבלת נביאים. ולכל בן דעת אשר יבין היטב במראה, יראה שאינם אלא ילדי נכרים, הבלי דעות פילוסופי יון, אשר נכנסו באזני קצת מחכמינו האחרונים, ועירבום והלבישום סדר ושמות כפי רעיונם, וקראו להם קדושה רבתי, וסוד אלוה עלי אהלם. לכן תראה כי קצם אמרו שסותרת הפילוסופיא, ולכן הפילוסופים רחוקים ממנה. וכמו כן חתני בספרו נחלת יעקב. והיש"ר ברצונו להשיב לבעל בחינת הדת, שאמר שבאו בקבלה זו דברים מנגדים אל השכל, אמר שאין זה מן התימא, כיון ששכל הפילוסופים לא יכיל הדברים האלהיים. והגבאי והשם טוב בכל קום אשר יזכירו שם הרמב"ם ז"ל וכמוהו, המואסים בחכמתם זו, תמיד יאמרו כי הוא זה מהיותם מוטבעים בחכמת הפילוסופיא להיוני [הארור], וזה אלף פעמים. וקצתם אומרים בהפך שהיא ממש דעת הפילוסופים, וחכמת חכמי יון: ובהקדמת המגיה למצרף החכמה מספר שהיש"ר בקושטנדינה הראה לו שר גדול כהר"ר יעקב נחמיאש בחשיבות גדול תק"י קונטרסים מהאר"י ז"ל: והיה מתפאר להראות שחכמת הקבלה קרובה לפילוסופיה של אפלטון. שדעותיו ישרות, ורצה שיעתיק לו מפרשי אפלטון מלשון יוני, כי היה מחבר ספר בכוון שתי הדעות. וגן אני שמעתי מפי המ"ר ישראל סרוק תלמיד מובהק להאר"י ז"ל שהיה אומר שאין בין הקבלה והפילוסופיא כלום, וכל מה שהיה מלמד מהקבלה, היה מפרש על דרך הפילוסופיא. וגם אתה כאחד מהם, התפארת עלי כמה פעמים, להראני שאין בקבלה אלא מה שבפילוסופיאה וברור הוא ההדמות בין הספירות לאידאי ששם אפלון, והגלגול שמסתייעים שהיה דעת פיטארורא. ומה שכתב בנובלות חכמה דף נ"ח ע"ב. שמהעצמים פרדים לאימפידוקלי דימוקריטי ואנסאגורא, שאמרו הם בכל דבר ודבר וכל נפש וכל אות וכו', ואני שמעתי ולא אבין דבריהם המתנגדים, עד שלהטיל פשרה בדבר, הם אומרים שאפלטון דבר עם ירמיהו הנביא, ואריסטו עם שמעון הצדיק, ואחרים קודם לאלו מהנביאים הקודמים, ושהנביאים למדו להם סודות אלו, ומזה בא ההשתחוות עמהם בדברים. האם לא דברי כסילות ישמעו אזניהם וכ"ש שכלם, מה שמוציאים מפיהם? וכי אפשר להאמין שאם חז"ל אמרו שמגיד דבריו וגו' לא עשה כן וכו' אין מוסרין סתרי תורה לגוי שנביאי ה' וקדושיו ילמדו דעת סודות גדולות ועצומות כאלה מידיעת ה' והכרתו האמתית לערלים כופרים בכל עקרי הדת, משנאי ה' יכחשו לו, ולא לחכמי ישראל עבדי ה', עד שתפסק קבלתם מבני ישראל, ותמשך בין היונים, ויבא הזמן שנצטרך אנו בני יעקב ללמוד ולקבל אותם מבני אלישה ותרשישה *) כתים ודודנים? דמיונים ורעיונים ראוים להגא וקינים. חלילה לאל מרשע ועול גדול כזה להטיל מום בקדושים, שהם ילמדו למכחישי עליון סודות הוויתו, מציאותו, ושמותיו מה שהעלימו מראשי דורם מבני ישראל. אלא וודאי נראה ברור שמזמן קרוב, ולדעתי בספרד, כאשר כמה מהחכמים מעט [זמן] אחר הרב הגדול הרמב"ם ז"ל שמו לב ללמוד הפילוסופיאה, מצאו כדעות גדוליהם הקדמונים, ובפרט החכמת אפלטון, שבאמת נתקרב בדעותיו מכל רעיו לדעות חז"ל וחידותיו למדרשיהם מהחקירות וההמצאות האלה וסדרום ע"פ שטחיות ספר יצירה, שהיה כתוב לא לכוונה ההיא כמש"ל, וטוו וארגו ונטו כדוק הלימוד הזה, קראוהו חכמת הקבלה. נתלים באילן גדול ברשב"י ע"ה, באופן שבאו ללמדנו שזוהי קבלת נביאים, ומצינו למדים שהיא ממקור דעת הפילוסופים, מינים ואפיקורסים, אשר אוקמוה חברייא אלו על דעת תורתינו וחכמינו, לכל מה שהיה אפשר להם, אך בכל זאת לא יכל לתת לה גוון בלתי יוכר לכתב הנשתוון.